לאדם החופש לצוות את רכושו לכל שיחפוץ. במידה ואדם ערך צוואה, יש לקיימה ככתבה וכלשונה וזאת בתנאי שהצוואה תיערך על פי הכללים שקבע המחוקק. צוואה שנערכה בניגוד לכללים עלולה להיפסל וכפועל יוצא מכך יחולק העיזבון על פי דין, היינו לפי ההסדרים הקבועים בחוק הירושה ובניגוד לרצונו של המצווה.

צוואה יכולה להתייחס לכלל הרכוש או לנכס ספציפי "מנה" (לדוג' כלי כסף, מכשירי חשמל, נכס מקרקעין וכו'). היתרונות הרבים שבעריכת צוואה הם ברורים,  המצווה שולט ברכושו, ואינו כפוף להסדרי החלוקה הקבועים בחוק הירושה. ניתן לבצע איזון בין יורשים, לייחד רכוש כזה או אחר לפלוני ואחר לאלמוני. למעשה, אפשרות החלוקה נשלטת בידי המצווה (בכפוף לסייגים כמובן)

ניתן לבצע תכנון מס מיטבי ולגיטימי למניעת תשלומי מס מיותרים בחלוקה ליורשים ועוד.

בדין הישראלי קיימות מספר אפשרויות לעריכת צוואה, כאשר הנפוצות ביותר היא צוואה בעדים או צוואה נוטריונית. ניתן גם לערוך צוואה בכתב ידו של המוריש וכן צוואה בפני רשות או בעל פי מפיו של אדם גוסס (שכיב מרע).

צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.

הדין הישראלי מכיר באפשרות נוספת והיא צוואה הדדית.

צוואות הדדיות (תיקון מס' 12) תשס"ה-2005 סעיף 8א לחוק קובע כי בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד.

בדרך כלל צוואות מעין אלו כוללות הוראות בדבר יורש אחר יורש, דהיינו בן הזוג מצווה את רכושו לבן הזוג הנותר בחיים עם הוראה כי לאחר פטירת בן הזוג, רכושו יעבור ליורש הבא – בדרך כלל לילדים.
במצב דברים כזה – בן הזוג שנותר בחיים יוכל לעשות ברכוש שקיבל ככל העולה על רוחו ורק במידה ויוותר רכוש הוא יועבר ליורשים הבאים, למעט שינוי צוואת הנפטר.

צוואה הדדית ניתנת לשינוי או לביטול בדרך הקבועה בחוק הירושה.